האגדה מספרת כי את טירת דייטניצה בנה הדוכס אולדריך באמצע המאה ה-11. מסופר כי בעת ששוטט ברחבי הארץ, פגש בדרכו שני נערים יתומים, הוא ריחם עליהם, לקח אותם תחת חסותו ומינה קבוצה מאנשיו לשמור עליהם. כך הוקמה הקהילה של דייטניצה שבונה במקום מבצר מעץ. בנש מ"ולנשטיין" (1269-1318) בונה במקום מבצר אבן גותי ששרידיו נראים עד היום. ב-1503, האחוזה נרכשה על ידי משפחת קרז'ינצ'טי שהוסיפו את מגדל השעון והופכת את הטירה לסגנון רנסנסי לאחר ה"קרב על ההר הלבן" במלחמת 30 השנה, הוחרמה הטירה ונמכרה במכירה פומבית לאלברכט פון וולנשטיין. לאחר מותו של אלברכט פון וולנשטיין (1634), האחוזה הועברה לאחיינו, אדם פון ולנשטיין. נכדו של אדם, אוקטביאן (1670-1717), מוסיף את בית הספר דייטניצה בשנת 1673.
בעלים בולטים אחרים של האחוזה היה הרוזן ז'אן קאלמן גאלאס (1760), ששינה את סגנון האחוזה מסגנון הבארוק המאוחר למראה הנוכחי. בשנת 1903, נרכשה דייטניצה על ידי האחים בלוך ששיפצו את המקום, והביאו חשמל לכפר. הבעלים האחרונים של האחוזה בין 1926 – 1945 היה עמנואל רז'אק.
בשנת 1948, האחוזה הולאמה והפכה להיות בית ספר לגינון וב-1959 נפתחת במקום פנימיה. בשנת 1991, נסגרו בית הספר והפנימיה והטירה שהיתה בבעלות העיר, לא טופלה ולא שומרה ושיני הזמן החלו לתת בה את אותותם.
בשנת 1998, קונה את האחוזה פאבל אונדראצ'ק ובמשך שנתיים מבצע שחזור נרחב. בשנת 2000 הטירה נפתחת מחדש לציבור.
כיום ניתן לבקר בטירה עצמה, לעשות אחד מהסיורים בנערכים במקום, סיור קלאסי, סיור אחרי המכשפות, סיור מהאגדות וכמובן אפשר גם להנות מארוחה והופעה במסעדת הטירה.
