פרדיננד פּוֹרְשֶׁה נולד בצ'כיה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ב-3/9/1875. הוא נולד בעיר קטנה, בשם "ווראטיסלאביצה נאד ניסאו" – כיום חלק מהעיר ליברץ, בן לבעל מוסך לפחחות רכב ומי שהיה סגן ראש העיר, אנטון פורשה.

בבית בו גדל עד גיל 18, (Tanvaldská 38), תוכלו למצוא מוזיאון המוקדש לחייו ולפועלו.

לאחר שסיים את בית הספר ב-1889, למרות שאביו רצה שיתחיל לעבוד במוסך המשפחתי, פרדיננד פנה ללימודי חשמל ב"בית הספר לתעשייה" בליברץ. באותה עת, החשמל היה פלא טכנולוגי חדש שקסם לפרדיננד פורשה. הוא חישמל את הבית שבו נולד, ובכל פעם שהייתה בעיה חשמלית במפעל של האחים גינזקי בליברץ, פורשה נקרא לפתור אותה.

בגיל שמונה עשרה יצא להתלמד בחברת  United Electric Enterprises a.s. בווינה. שם הוא פוגש את אשתו לעתיד, לואיז קאס הווינאית.
פורשה התחיל את דרכו בחברה מאפס ובזמנו החופשי המשיך להתמחות ולהשתתף בקורסים בתחום החשמל. תוך זמן קצר יחסית התקדם לתפקידים בכירים במחלקת החישובים.

בשנת 1898, הגיעה הזמנה מחברה לבניית כרכרות בשם Lohner , הם הזמינו מנוע חשמלי לכרכרה. פורשה החל לתכנן את המנוע בהתלהבות, ויחסיו עם Lohner התהדקו עד כדי כך שהחברה שאלה אותו אם ירצה לעבור לעבוד אצלם והוא נענה ברצון.

פורשה יצר פתרון עיצובי מהפכני שקיבל את השם "מערכת לונר-פורשה" – מנועים חשמליים של 2.5 כוחות סוס שהותקנו בשני הגלגלים הקדמיים של המכונית.

מכיוון שבתחילת המאה ה-20 מנועי בנזין היו מאוד לא אמינים, לא יעילים, רועשים ומלוכלכים, המושג "לונר-פורשה" משך תשומת לב רבה, שבר מספר שיאי מהירות, והמכוניות החשמליות של לונר הוצגו בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1900, שם זכו במדליית זהב.

אבל למכונית החשמלית באותה העת היו חסרונות רבים ואלו החלו לצוץ בהדרגה. ראשית, טעינת המצבר הארוכה והמסובכת. פורשה לא וויתר – הוא הגה קונספט מהפכני חדש  – מכונית בנזין-חשמלית, שבה מנוע הבנזין מייצר חשמל שמניע את המנועים החשמליים.
זה הציל את המכוניות החשמליות שלו לזמן מה.

בשנת 1906 קנה אמיל ילינק את הפטנטים של פורשה. יחד עם חברת Daimler Motoren Gesellschaft, מקים חברה בשם  Société Mercedes Electrique. הוא מציע לפורשה את תפקיד המנהל הטכני של המפעל וזה מקבל את ההצעה.
בהתבסס על הפטנטים של פורשה, אוסטרו-דיימלר החלה לייצר מכוניות בנזין-חשמליות היברידיות.

בקיץ 1907 שלחה החברה מכוניות היברידיות לתחרות הפרס האימפריאלי הבינלאומי היוקרתי שהוכרז על ידי מועדון הרכב האימפריאלי. המכוניות היו כישלון מוחלט – הן אפילו לא הצליחו לעבור את המוקדמות. הן היו כבדות מדי. הכישלון גרם להתמוטטות החברה.

 Société Mercedes Electrique ובירתה הועברה לאוסטרו-דיימלר.

פורשה נאלץ אפוא להתרכז בבניית מנועי בעירה פנימית. כבר ב-1906 עיצב את דגם ה"מאיה" (Maja). בשנת 1909 הוחלט שהמכונית תשתתף בפרס הנסיך היינריך, שם נכשלה אבל זה לא עצר את פורשה וב-1910 הם זכו להצלחה פנומנלית כאשר תפסו את שלושת המקומות הראשונים.

זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, לבקשת חברו הרוזן סאשה קולוראט, הוא החליט לבנות מכונית מירוץ קלה חדשה. ארבע מכוניות מסוג סאשה השוקלות 598 ק"ג בלבד, יצאו לדרך לראשונה ב-2/4/1922, במירוץ Targa Florio  בסיציליה והם תופסים את שני המקומות הראשונים.

ב-1923 הוא עזב את החברה, בעקבות אי הסכמות על רעיונותיו לייצור מכוניות. כמה חודשים לאחר מכן הוא מתחיל כמעצב ראשי של חברת דיימלר בשטוטגרט, שם בנה מכוניות מירוץ רבות ששלטו במרוצים של שנות ה-20. הוא גם עיצב את לימוזינת היוקרה הראשונה של מרצדס בנץ עם מנוע שמונה צילינדרים.

ב-1929 עבר לחברה המתחרה Steyr-Werken, אולם זו פשטה רגל לאחר שנה עקב המשבר הכלכלי.

ב-25/4/1931, הוא מקים את חברת

25 באפריל 1931 הקים את חברת " Dr. Ing. h.c. F. Porsche Gesellschaft mit beschränkter Haftung, Konstruktionen und Beratungen für Motoren und Fahrzeugbau" בה העסיק מספר מהנדסים בכירים ובה נוצרו הפרויקטים הראשונים של מכונית העם החדשה – Volks Wagen.
ביוני 1934 חתמה חברת פורשה על חוזה לייצור מכונית זו עם איגוד הרייך לתעשיית הרכב.

בין השנים 1933-1937 הוא היה מעורב בפיתוח מכוניות מירוץ חדשניות כמומחה טכני. וב-1938 החלה בוולפסבורג (כיום מטה חברת פולקסווגן) בניית מפעל לייצור מכונית עממית.
עקב פרוץ מלחמת העולם, הוסב קו הייצור ובמקום להוציא את "מכונית העם" הוא החל לייצר את הגרסה הצבאית שלה KdF-82.

ב-1937 מצטרף פורשה למפלגה הנאצית ומקבל מספר עיטורים על פועלו.

בנובמבר 1945 הוזמן פרדיננד פורשה לצרפת על ידי מנהיגיה הפוליטיים והוצע לו להמשיך לעבוד ולעצב מכוניות פולקסווגן בצרפת ולהעביר את הציוד של מפעליו לצרפת כחלק מפיצויי מלחמה. תכנית שלא יוצאת לפועל. אבל הוא נעצר כפושע מלחמה והוכנס למעצר בדיז'ון. באופן לא ברור, הוא שילם ערבות של 62,000 דולר, למרות שנעצר והוחזק במעצר, הוא לא הובא למשפט ולאחר ששילם ערבות בסכום של 62,000 דולר שדרשו השלטונות הצרפתיים, הוא שוחרר ממעצר והורשה לנסוע. שנה לאחר שחרורו ממעצר, בספטמבר 1948, בית הדין לפשעי המלחמה הצרפתי מצא אותו לא אשם באישומים וסגר את התיק. הערבות שהופקדה לשחרורו מעולם לא הוחזרה למשפחתה של פורשה.

פרדיננד פורשה מת בשטוטגרט, זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-75 כתוצאה משבץ מוחי ונקבר בצל אם זי.

עובדה מעניינת היא שמאז הקמתה של צ'כוסלובקיה ועד 1935, פרדיננד פורשה היה אזרח צ'כוסלובקי, למרות שלמעשה לא התגורר בצ'כוסלובקיה.

בנו, פרי, המשיך את מסורתו והחברה שלו "Dr. Ing. h. c. F. Porsche AG" היא אחת היצרניות המפורסמות ביותר של מכוניות ספורט כיום.

אתר המוזיאון

מיקום במפה.