אבל התקדמו קצת, כמה שתרצו, ישירות לעמק (לא בשביל המסומן בכחול) אם תחליטו לעשות את כל המסלול – תמשיכו כל הזמן ישר עם השביל עד שהוא מתחבר לשביל המסומן כחול, שם תפנו שמאלה ותחזרו אל החניה.

מבחינת הטבע תראו כאן מרחבי דשא הרריים ותת-הרריים, אזורי ביצה, ואולי תצליחו להבחין בצמחים נדירים או בציפורים מיוחדות.

בדרך תראו גם אנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה, ולא רחוק ממנה – שרידי קפלה עתיקה. בהמשך תגלו יסודות אבן של בתים ואפילו בקתה מתפוררת.

היסטוריה שלא משעממת

הכפר סקלאנרוביצה מוזכר לראשונה בשנת 1515, אך כנראה היה קיים קודם לכן. הוא התחיל ככפר של יצרני זכוכית, אחר כך כרו כאן זהב, ובמאה ה-16 הגיע לשיאו ככפר חקלאי. התושבים גידלו בקר, ייצרו חלב, וגם גידלו שיפון, שעורה ופשתן.

בתחילת המאה ה-20 חיו בכפר כ-220 איש ב-42 בתים. היו כאן פונדק, טחנה ובית ספר. רוב התושבים היו גרמנים, ולכן אחרי מלחמת העולם השנייה והגירוש הכפוי הכפר התרוקן. בשל מיקומו המרוחק, אף אחד לא רצה להתיישב בו מחדש, והוא נעלם. היום המקום מציע הצצה מרתקת לעבר.

במהלך ההליכה תמצאו תיבות עץ שמייצגות את תושבי הבתים שעמדו כאן בעבר – עם תמונות, תאריכים ומידע על חייהם. התיבות נראות פשוטות, אבל אסור לפספס אותן. כשמסתכלים בהן, ההיסטוריה מתעוררת לחיים, והסיפורים על הגירוש אחרי המלחמה מצמררים. זהו מסלול שמשאיר חוויה עמוקה שלא נשכחת.